לאופולדו אבדיה הוא תמיד בלט כלכלן מכובד, אך כעת הוא מתגלה בספר זה בעל אופי מוכר ואף חברתי יותר, כמו גם נושא האיזון בין עבודה לחיים.
הסבים והסבתות ותפקידם החדש כעובדי חדר הילדים הנעזר ביותר. מציאות שאין להכחישה שמאוד מעניין להתייחס אליה. אבל למציאות יש את הקצוות שלה, ועם נימה הומוריסטית, לאופולדו הישן והטוב שם את הנקודות על הצדדים בזה ספר סבא וסבתא על סף פיגוע נכדים.
מכיוון שלסבא וסבתא לא תמיד יש את הבריאות המתאימה, וגם לא את החיוניות הדרושה כדי להסתגל לקצב הצאצאים הקטנים של ילדיהם, וגם לא עליהם לקחת על עצמם חובה של חוזה מדרגה שנייה.
אבל ברוב המקרים הם תמיד שם. כי אהבה יכולה לעשות הכל, ולמרות שבסופו של יום הם מרגישים שכל אחת מעצמות גופם נמצאת על סף פריקה, בעוד שהעייפות הנפשית סוף סוף מוצאת שקט. הסבים והסבתות יועסקו ביסודיות עם היורשים החדשים הקטנים של אהבתם וחיבתם.
לא מדובר במציאת הנחיות מדויקות להן כדי להשיג התאמה מוחלטת בקפיצת הדורות הידועה לשמצה, וגם לא לרכך את ההתאמה למנהג של כמה וכמה מורים טבעיים ומזדמנים, מה שספר זה מספק הוא דווקא בהירות הדוגמה, הומור להתמודד עם העניין וכמה עצות בטוחות לקראת הדו -קיום הקל יותר.
סבים וסבתות מקבלים את תפקידם כמטפלים אך לא תמיד מחנכים חשודים. הנטייה הזו להיכנע לגחמה היא לא משהו תמיד שלילי או ראוי לגינוי. דמותם של הסבים והסבתות הייתה קצת כזאת מאז ימי קדם. עומס ההפניות וההנחיות לקראת חינוך מושלם גורם להורים לחשוב שעליהם להאריך את ידם בברזל ברגע שהם מוסרים את ילדיהם לסבא וסבתא. הרפיה של הרעיון הזה היא נקודת מוצא טובה. חלק מהדמויות מייצגות דבר אחד ואחרות דבר אחר. זו לא תוכנית להחדיר באינטנסיביות את מי שניסו לחנך אותך בזמנו, בהצלחה פחות או יותר.
סבא טוב אינו השתקפות של מה שהוא מדמיין שההורה הוא, הסבא הטוב מתחיל להראות זאת מעצם הטיפול בדברים הקטנים שבבתים שלנו. נכון שתמיד יש קיצוניות להגיב עליהן ובהן הסמכות ההורית חייבת לנצח. אבל בהתחשב בכל מה שהם עושים בשבילך, המרב שאתה יכול לעשות הוא להודות להם.
אתה יכול לקנות את הספר סבא וסבתא על סף פיגוע נכדים, הספר המיוחד של ליאופולדו אבדיה, כאן: