יש סופרים שפתאום הופכים את דרכם ומשגרים את עצמם לז'אנרים שנראו להם בלתי נתפסים. ומסתבר שהם עושים את זה טוב מאוד.
זה המקרה של א צ'בוסקי שהשיג תהילה רבה עם ספריו הראשונים לצעירים (אם כי עם נקודת חומציות שההורים לא תמיד אהבו) ואשר יצא לאחרונה לז'אנר האימה עם קבלת פנים נהדרת מהציבור.
זה מה שצריך להיות שנוי במחלוקת. בסופו של דבר החולנית עושה את דרכה וככל שמציינים אותה, לא תמיד לטובה, לכל סוג יצירתי, בסופו של דבר עבודתו בסופו של דבר בולטת.
אולי זה בגלל שזה לא מה שהוא האכיל אותו. בשביל זה הוא כבר היה עסוק בכתיבת תסריטים והתפרנסות מסרטיו. העניין הוא שעכשיו אפשר להגיד את זה צ'ובסקי הוא הכותב שרבים מאלילים אותו כמו חדש סלינג'ר של ימינו. מוכן להפריע לצעירים אך במיוחד לא כל כך צעירים.
3 הרומנים המומלצים ביותר מאת סטיבן צ'ובסקי
חבר דמיוני: המזל הוא זה שתופס את אלה שמנסים לברוח ממנו. בהיבט הספרותי שלה, בריחה בלתי אפשרית זו הופכת לעלילה מושלמת לכל מותחן.
זה המקרה חבר דמיוני, רומן מאת סטיבן צ'בוסקי עם הניחוח הזה של בעיות גדולות שמהן בורחים קייט וכריסטופר הקטן שלה. בעיות שנראות מסוגלות מאוד לבצע את אותו מסע למיל גרוב, המקום שנחשב למרחב בטוח חדש. מתברר יותר ויותר שהמזל מתרכז בכריסטופר. כי בקיומו הקצר הוא כבר נאלץ לעבור מסדרונות אפלים של פחד כדי להיכנס כעת ליערות הקודרים והלחים לא פחות שמקיפים את מיל גרוב.
וכאן הגיונית התחושה המזיקה של הגורל המסומן. לא במקרה היעלמותו של כריסטופר מעוררת מקרה נוסף של היעלמותו של ילד לפני שנים כה רבות. רק לכריס יש מזל טוב יותר. מעין מלאך שומר מחזיר אותו מהעולם לציוויליזציה מבלי לסבול את הנזק הקטן ביותר לאחר שבוע. לא סביר שהילד שרד. אלא אם כן הוא קיבל קצת עזרה, אולי של אותו ילד אחר שיכול איכשהו לשוטט בין הסביבה המוצלת. ושום דבר לעולם לא יהיה אותו דבר שוב. אך באירוע הטראומטי אנו מוצאים תקווה מסוימת.
הכל יכול להיות הגיוני אם הטוב והרע יכולים לנהל מאבק חדש כדי לכבוש את העולם. וכריסטופר הופך למרכיב חיוני. מלכתחילה, הילד רוכש יכולת מרתקת לצפות את הטראגי. חברו הבלתי נראה החדש אומר לו זאת. לידידות המוזרה, לעומת זאת, יש בסיס הרבה יותר רלוונטי. כריסטופר היה הילד המושלם למשימה חשובה. משם עוקב אחר הנתיב המפותל שלו למיל גרוב.
בעזרתו יכול חברו הבלתי נראה לעצב תרחיש שבו נלחם הקרב בין העולם האמיתי והצללים הנובעים מהיער להוטים לטרוף הכל.
היתרונות של להיות מנודה: בספרד היה מקרה "דומה" עם הסופר מריה פריזה. מדובר היה בהעמדת עבודות עם עצות לכאורה לילדים.
וכמובן, צורות התגובה שלפיה מצבים לא תואמים את הקנונים. עבור צ'ובסקי, העניין היה חמור עוד יותר ובוודאי שבגלל זה הספר הזה אפילו קיבל נתוני מכירות גבוהים יותר. כי הגיבור, צ'ארלי, לא נשמע דידקטי אבל גס מדי. ואולי זהו שלא ניתן להתפשט על פי המציאות של בני הנוער של היום. הנקודה היא שצ'רלי הוא ילד שאפשר היה לראות בו הרבה משתקפים. אין מנצחים מיושנים ודי מהציפור הנדירה ההיא שעמוק בפנים כולנו בגיל הזה. צ'ארלי הוא לוזר שמוצא הזדמנות לשחרר את חייו עם סם ופטריק.
יחד איתם הוא יעשה את הדברים האמיתיים שבנים אמיתיים עושים. המכון לא יהיה הכלא שחיכה לו בתפקידו כמוזר והסיפור יהפוך לעלילה שתתייחס לכמה מהקיצוניות שהכי מעניינות את הנערים. כי עמוק בפנים, אף אחד מאותם גיבורי נעורים המסוגלים להשתלב בסופר -פאנדי וליהנות מרגע היציאה מהמיטה, אינם מייצגים בני נוער אמיתיים.
היתרונות של להיות בלתי נראה: צ'רלי ממשיך לקרב אותנו לחייו מתוך קולו החי. ובוודאי שאין נחישות. כל מה שצ'ארלי אומר מתאים לאישיות של נער כלפי אותה אמינות וסבירות של הדמות.
מאוחר יותר זה מגיע כאשר, לאט לאט, ילד מעכשיו או הבנים שהיינו, אנו מגלים כמה מקבילה יש בין אותו עולם שגילינו לבין מה שבאמת חיים ב 16. לפעמים צ'רלי מאבד את הצפון, אבל זה הוא שהוא בגיל לאבד את זה, למרבה המזל או למרבה הצער. בסצנות אחרות, הוא מתקרב לאזור זה של האסורים בתגובה לשינוי שמשמעותו ההתבגרות. השאלה היא למצוא מישהו שיכול למקם את הצפון מחדש, לא מהרעיון של הפסיכולוג של המכון שמנסה לפרום את הנפש תוך 20 דקות התייעצות.
זה יותר על התמזל מזלו להיתקל במורה כמו ביל, נחוש להוציא את הטוב ביותר בצ'ארלי כשאולי מעטים מבינים שיכול להיות שיש בו משהו טוב יותר. רומן ריאליסטי במתכונת של אותו קול בגוף ראשון שקופץ מסצנה לסצנה ותמיד מעורר קשר טוטאלי עם כל כך הרבה חששות של אותם ימים ...
