כדורגל וספרות מאוחדים יותר מכפי שאפשר להאמין אפריורי. למעשה, מי שכותב כאן יצא להרפתקה של שונות כזאת ברומן שלי ריאל סראגוסה 2.0, לפניו כדורגלנים סמליים של אותו מועדון. הנקודה היא הגישה שלי ל חואן וילורו הוא הופק בדיוק בגלל אותה אהבה למשחק היפה והאיחוד הזה של הנרטיב עם הירוק של הדשא.
ספרו הראשון שנתקלתי בו עסק אודות האלוהי והיומיומי בעולם הכדורגל., עם השראות מהדת המראדונית המרתקת והמטרידה ואפילו עם השלווה הסופית של הדמות האנטגוניסטית והמשקפת ביותר בעולם הכדורגל: ולדאנו. אבל זו הייתה רק קירוב ששימש להביא ספרים חדשים לידי בתירוץ של המחבר שכבר קרא. ומה שבא אחר כך כבר לא הסתובב סביב הכדור.
להיפך, הוא היה מחבר בעל יסודות סוציולוגיים, א גרסה נלווית של בן ארצו קרלוס פואנטס שבסיפוריו מתעמק גם בדמיון המקסיקני שהגיע להווה. אבל הביבליוגרפיה שלו כמובן לא נעצרת בלוקליזמות ובסופו של דבר משרתת את הסיבה לכרוניקה של ימינו.
3 הספרים המומלצים ביותר מאת חואן וילורו
ארץ הבטחה גדולה
מההצגה המרומזת ביותר של החריג באה המטאפורה המוצלחת ביותר וההזמנה לגלות את המציאות מפריזמה אחרת. בתוך ההמולה של מילים נמהרות המגיחות כמו מבוכה של בלבול ועד מהרה שכחה, הטענה נשארת. למי שיודע לפענח, יש את הוודאות האחרונות לגבי מה שיש.
דייגו גונזלס הוא יוצר דוקומנטרי שמדבר בשנתו. הוא נשוי למהנדס סאונד המנסה לפענח את מה שהוא אומר בחלומותיו. הוא עובר לברצלונה, אבל העבר מדביק אותו כמו סיוט. ביקורו של מכר ותיק, העיתונאי אדאלברטו אנאיה, מרגיז את שלוותו האחרונה. אנאיה (שצופה בדייגו במשך שנים בתשומת לב כמעט מוגזמת של מעריץ) מאשים אותו בכך שעשה סרט תיעודי למסור לנרקו. דייגו נאלץ להתמודד עם האויב הזה שהוא, במקביל, בן בריתו היחיד.
ארץ ההבטחה הגדולה היא מטאפורה למקסיקו העכשווית. קריאה רחבה על שזירת השחיתות והחיים האינטימיים שבהם נאמרות אמיתות בשינה. השתקפות על האופן בו האמנות משפיעה על המציאות ובה המציאות מעוותת את האמנות. רומן פוליטי ככל האישי ששומר על חואן וילורו כעד יוצא דופן לתקופתנו.
ארראכיף
ללא ספק ביקורת על תיירות הכבשים בהשוואה לטיולים האותנטיים ביותר וההרפתקאות הנעשות כמנוע של שינוי או למידה. אתרי הנופש בצד השני של העולם לא תורמים דבר מלבד התמונה הקלה לפרופיל החברתי התורן. בקצה הקיצוני של אותה כוונה לשחזר את הטעם וההנאה שבגילוי הטיול ללא המעקה הכל כלול, חואן וילורו מזמין אותנו לגלות את הרעיון המטורף של גיבורו, המוזיקאי מריו מולר.
מכיוון שנמאס מהשיטוט חסר ההגיון הזה בין שדות התעופה לתיירים בלי שום התחזות תרבותית, חושית או הומניסטית, מריו משקיע בפרויקט גדול: La Pirámide. אנשים שמוכנים להתמודד עם מסעות הרפתקאות קיצוניים למקום ההוא. רק, כפי שאומר הביטוי הלטיני: מי שאוהב סכנה ימות בו.
רומן שמדהים אותנו בין המים השקטים של הקריביים, אותו מרחב שיכול לפתע להחשיך כאשר מזג האוויר מחליט לחרוג מגבולות בלתי צפויים. באותו אופן, מה שקורה בפירמידה מגיע להנאה קיצונית, לאקסטזה על כל המשתנים האפשריים שלה ולבסוף לנפילה. נפילה שאם לא סופית תמיד יכולה לשמש להרגיש שחייך מקבלים משמעות חדשה.
העד
זמן חדש נפתח במקסיקו כאשר הצל של ה-PRI, המפלגה עם שידורים מהפכניים שסופסוף נוקפים מהנסיבות, דועך כמו ערפל בוקר. חוליו ולדיביזו חוזר לפתיחת המחזור החברתי והפוליטי החדש. עבר הרבה זמן מאז שהוא עזב לאירופה ומבחינתו הכל נערם כעת. יותר מדי פסק זמן. רוחות הרפאים של הימים הרחוקים של מלחמת קריסטרו שאי אפשר לו לזכור, מעורבות בזמנים אחרים של נעוריו.
ולדיביסו בסופו של דבר הופך לסוג של דנטה, עם מילים משלו, שנתמך במקרה זה רק על ידי פסוקיו של רמון לופס ולארדה, עוד לפני מלחמת קריסטרו הנזכרת אך עם קול שמסוגל להגיע היום כדי בסופו של דבר לשכנע אותנו ששום דבר הוא כותב טוב יותר את האמת על מה שקרה כלב המסוגל לתת מוזיקה לשפה ומשמעות כתובה להיגיון הקשור לרגשות.
ספרים מעניינים אחרים מאת חואן וילורו
דמות העולם
יכול להיות שיחסי הורים וילדים נותנים יותר מיץ בספרות. בעוד שאצל אמהות הכל נוטה לזרום בצורה טבעית וישירה יותר, לפעמים אצל אבות יש חללים ריקים, פערים ביוגרפיים של כל אחד מהם שמציעים את המרחב הזה לפרשנות, עניין בדיכוי, המאמץ של המספר להכיר את החלק, פחות או יותר. מסומן, שמעולם לא היה מפורש במערכת היחסים.
חואן וילורו מספר ב"דמות העולם, הסדר הסודי של הדברים", כמה קטעים בלתי נשכחים על אביו, ההוגה המקסיקני-קטאלוני, לואיס וילורו. ללא הרצון ליצור ביוגרפיה במובן המוחלט, חואן מעורר כאן את חייו הייחודיים של מי שהיה פילוסוף, לוחם חברתי, זפאטיסטה ומחבר של יצירת יסוד.
בספר זה, הוא ניגש לדמות שהיא אינטימית וציבורית כאחד, מתעמק במורכבות שיש לכל החיים, מספר בצורה מופתית רגעים שמתגלים כדי להבין את ההווה בכל מקום.
כך, הוא משחזר את מהותו של אב שהיה נוכח בחיי המשפחה בצורה לא מוחשית, אב שחייב להיחקר על ידי בן המגלה אינטואציה של חיבתו ובכך מחדש את העבר. ספר זה, שנכתב ברגישות ובחדות רבה, מעבה את התדהמה והרגש שעבורם הפכה הכתיבה ל"מכתב קבוע לאב".
האשמים
אוסף סיפורים נהדר שבסופו של דבר הוא סולו של כל דמות המוצגת בכל סיפור. ובעצם זה כך שהמחבר בוחר בשפה הישירה מאוד של האדם הראשון לקבוע את הדיאלוג הזה, האינטרפלאציה של העצמי שתמיד מחפש את שותפותך אליך.
לתקציר יש סגולות רבות שאולי לא מוערכות בחסר בשל עיקרו של הרומן. אחד מהם הוא שהכל אפשרי בפחות עמודים ובפחות מילים. כל הסיפורים האלה יכולים להיות ספין אוף מסיפור מרכזי אחר. רגעים הלקוחים מרומנים או אפילו מחיים שבהם הדמויות המגוונות ביותר מתוודות על האמת האולטימטיבית של התפקיד שהם ממלאים או ההחלטה שהם עומדים לקבל. נבחר באקראי מתוך סיטואציות בין הומוריסטיות לדרמטיות. עוד כמה ספרים מפגישים את התחושה הכללית של הליכה חיונית על חבל דק.
4 הערות על «שלושת הספרים הטובים ביותר של חואן וילורו»