כשאני קורא מחבר שאיתו אני חולק תרחישים נפוצים לפי סוג הדור, ובמיוחד מבחינת התייחסויות תרבותיות ותמטיות, הקריאה מגיעה לרמה אחרת. מהכוונון הכללי, ניחוחות עזים יותר נמשכים לקריאה מהשופכים של דמיוני שנחצה באותו כור ההיתוך של הזמן המקביל.
זה קורה לי עם מיקל סנטיאגו או עם עט פול. לצטט שני מחברים עכשוויים לשמצה של הפנורמה הנרטיבית האיברי שלנו. ומשהו דומה קורה גם עם א איבון מרטין שבצד הספר שלו הוא נחוש בדעתו להפוך כרי דשא ירוקים המוקפים ביערות או בחופי ארץ הבסקים הפונים לים הקנטברי הרוח, למרחבים מטרידים שנמסרו לחלקות חשוכות.
רומני פשע מותחים, עמוס במתח רב, אפילו כמה נגיעות אזוטריות במידת הצורך. סופר נהדר שכבר מחבר ביבליוגרפיה מעניינת במיוחד.
3 הרומנים המומלצים ביותר מאת איבון מרטין
שעת השחפים
יהיה להם אחד שעבורו הם אוהבים. אבל האמת היא ששחפים, עם החרטוטים הלא-מכוונים שלהם וטיסות הגבעולים שלהם, כמו נשרים קטנים, מעולם לא נכנסו לעיני הימנית. זה יהיה שאני מיבשה ...
אולי הרעיון הוא שכדי לעורר קצת את הטרדה של כמה ציפורי היצ'קוק כדי להעביר תחושה מטרידה של איום, פחד ומתח בחלקה משטרתית ארוגה בדיוק כירורגי.
יש לנו מזל ליהנות ממגוון רב של כותבי מתח המתחלפים בסיפוריהם כדי למלא את שידות הלילה ברומנים חדשים וגדולים. יכול להיות מ Dolores Redondo למעלה ויקטור העץ וכמובן א איבון מרטין כבר התיישבו בבגרות הנרטיבית הזו שמגיעה גם היא עם הארבעים ומשהו.
איחוד שהושג לאחר חיפוש בין ז'אנרים שונים למצוא הכלאה בין טעמו לנופים לבין התבוננות פנימית שאפשר להיוולד מהתבוננות בים קנטברי של קפריזה ואפלה, המסוגלת להתפתל סיפורים עמוקים על תחתיות תהום לא רק באוקיאנוס אלא באנושות.
כי במתח או במותחן הנוכחי הקוראים תמיד מחפשים עוד, משתוקקים למניעים רעים, מסיבות כך שחזון העולם יסתיר ממוחות המסוגלים לעוינות כבסיס חיוני.
הטלוריק שוב רוכש את הבולטות שחודרת לכל דבר, החל מהארומה החופית הקרה המקפיאה את הדם ועד למלח המלח הרווי את זרמי האוויר עד שהם נסדקים כמו צביטות בעורנו.
שחפים טסים בחוסר מנוחה מעל עיר הפלגות הונדריביה, שהתלבשה במיטב בגדיה לחגוג יום מיוחד. חריקותיהם מתחרות בצלילים המשמחים המציפים את הרחובות, שם השכנים מתכוננים ליהנות מהמסיבה שלא מודעים לאיום הנורא שעולה עליהם.
באמצע המצעד פורצת אימה. דקירה פראית ומדויקת משקה את רצפת האבן הקרה בדם. אישה נרצחה. וזה לא יהיה האחרון. מש"ק אן ססטרו והיחידה המיוחדת שלה יצטרכו לצוד מתנקש אכזרי ובלתי נידון, המסוגל להסתתר ממראה עיר שלמה.
שעת השחפים הוא מותחן מתמשכת, מגנטית ובלתי מושלמת שמעמתת אותנו מול האויבים הגרועים ביותר: השנאה הקרביים הפוגעת בכולנו.
ריקוד הצבעונים
בסגולה יוצאת הדופן של שילוב מתח ועומק באותה עלילה, מצביע איבון מרטין ויקטור העץ, שניהם מסוגלים לצייר את דמויותיהם בתכונות הלוכדות מעומקם הפסיכולוגי. כי טוב לשקול מותחן עם מספיק חומר כמו זה שמוצג ברומן הזה.
אבל אם בנוסף למקרה הנדון של הפושע התורן, מחויב לדורותיה של יצירה שחוזרת על עצמה וכולם מצליחים לעצור את הזמן במרחב המרתק של שפך אורדאיבאי, גם ההפרעה הזו של הדמויות כגדולות היא העתקים שהרעידו הכל על ידי הצרות העמוקות תיאורים עם סממנים אקזיסטנציאליסטיים, בסופו של דבר נהנים מסיפור עם זרימה רבה בכל ההיבטים שלו.
המעבר מפרק אחד למשנהו מניח כי הרצון המתמיד לחזור לכמה מהתרחישים המגוונים שבהם הכל סובב סביב פשע, רוע, התחושה שהיופי העמוק יכול להפוך לנתעב. ובתוך אלה, ביכולת לשנות רעיונות מקוטבים, הסיפור הזה מכה אותנו לגמרי, בכל רגע, בכוח טלורי שבו מורידים את הטוב והגרוע שבנפש האדם.
גנב הפנים
בתור הפרק השלישי בסדרת Ane Cestero, ואחרי "ריקוד הצבעונים" ו"שעת השחף", מגיע הסיום הזה של הטרילוגיה, שבוודאי תכוון לרמות גבוהות יותר לאור קבלת הפנים יוצאת הדופן של הקוראים.
לרגל המאורע המהולל של הטרילוגיה הנ"ל, איבון לוקח אותנו למרחב קסום מאז שנערכו טקסים פגאניים אבותיים, מהמסורת הקלטית, זכו לבסוף למען הנצרות עם בניית ההרמיטאז' המעיד על כך.
אבל הקסם נשאר. וכמו כל דבר חולני שבסופו של דבר מתקרב לאפל ביותר, הסחף של המסורת העתיקה מקבל בהזדמנות זו גוונים שחורים ומרושעים. ממערת Sandaili, הפתוחה מעל גיא ג'טורבה, קולות נידחים דורשים דם חדש, חיים ומוות.
בהרמיטאז' הצנוע שנחפר בסלע, הופיעה גופה מרוטשת של אישה שנרצחה תוך כדי טקס פוריות קדום. פלג גוף עליון נפתח והתרוקן וידיה הונחו משני צידי בטנה בגישה של לידה. הסצנה משחזרת, בדיוק מקאברי, את דמויות השליחים שאוטאיזה פסל על חזית בזיליקת ארנצאזו. מהעדויות עולה כי מישהו עשה העתק של פניו בזמן מותו.
רוצח פולחני מסוכן נולד במחסה של ההרים הירוקים ששמרו על המיתוסים והאגדות של הבאסקים מאז ומתמיד. מובלעת מבודדת, המעוצבת על ידי מים שהותירו את צלקותיהן בצורת גאיות מלכותיות ומערות עמוקות. אן ססטרו ויחידת הרצח האימפקט ייצאו למסע אל בטן האדמה שם חבוי החלק האפל ביותר של נפש האדם.
ספרים מומלצים נוספים מאת איבון מרטין...
מגדלור של שתיקה
עם רומן זה החלה הסאגה שהביאה את המחבר לאותה הכרה של המחבר המשגשג של ז'אנר שחור תמיד להוט לנוצות חדשות. התשוקה של המחבר לתפאורה זו שנלכדה על ידי המטייל לאחר יום אינטנסיבי בכביש מגיעה למימד מיוחד בסיפור זה.
כי איבון משיג שהתמונה שכבר מרשימה של מגדלור בודד שנחשף לים, כסמל של האדם המנסה לשלוט באוקיינוס בלתי אפשרי, רוכשת את אותו גוון של פחד מבדידות, מהקרבה הטורפת של הטירוף או של הגוונים.
בין הצללים האלה אנו מוצאים לייר שלצערי מתמודד עם חקירות מטריפות כשהיא מדווחת על גוויית האישה למרגלות המגדלור.
הזמן מתקדם נגדה אם היא רוצה להראות שאין לה שום קשר לגופה ההיא שפרטי החקירה הפורנזית שלה נחשפים שמקשרים עם המיתוס הישן של החלב עם הופעתו הפלילית כביכול, שאבד בליל הזמן והאגדות, נקבה קורבנות וילדים היו קשורים אליו.
בניסיון להפשט מהאימה שאליו מתמודדת נפש המסוגלת לשליחות פלילית כזו יכולה להניח, לייר יקשור את הנקודות עד שיצביע על יסודות ארציים יותר שעליהם מבסס הרוצח את שיטת הפעולה שלו, ובכך סודות ואינטרסים קבורים שיכולים להפוך כל אחד מהאנשים גיבורים מתנקש פוטנציאלי.
מפעל הצללים
הוא יכול היה לבחור את החלק השלישי של הסאגה: "הברית האחרונה". אך מכיוון ששני הרומנים מציעים את אותה עוצמה, אני מעדיף להתקרב מעט יותר לתשובה הראשונה, כך שזו אתה שמחליט לבסוף אם להתקרב לקריאת התוצאה.
אני בטוח שתסיים לעשות זאת. כי בחלק השני הזה, לייר שוב מנצלת חקירה שבגינה היא כבר נתבעת על הופעתה נגד השעון במקרה של המגדלור.
אם בחלק הראשון גורם זה סביב סודות, שתיקות ותחושת סיבילין של סכנה קרובה הופכים לאחד ממשקולות הנגד הגדולות של הסיפור, במקרה זה עדיין מתמשך המתח בין התעלומה המטרידה. לשם כך המחבר מושך את הטרומפ ל'אויל המסוים שלו, אותה הטעיה שמנחה את הקורא בסצנה הבודדה של עיר קטנה בנוואר.התחושה המרוכזת של אותו פחד כל כך קרוב לקהילות סגורות, המשלים את הסביבה הערפילית, בין טפטוף, שמים אפורים ויערות עם הדים שנתיים, הופכות את חקירת התאבדותה לכאורה של צעירה באורבייזטה לפסיפס אימפרסיוניסטי. וכך העלילה לכדה אותנו בתחושת החנק האגורפובי; בפחד כמו זרם שזורם לאורך כל דף; בין קשתות המפעל הנטוש, כמעט נצרך מסביבת הג'ונגל שלו, שמעצביה תלויה גופתה של הילדה התלויה.
