שלושת הספרים הטובים ביותר של אדוארד פאנסט הנהדר

הפופולריות של המדע דורשת מיומנויות תקשורת מסוימות שלצערנו לא תמיד קל להשלים עם משימת המדענים הגדולים. וכי יש הרבה מדע בכל ענף של ידע אנושי.

מדובר בהצעת אמפתיה מהותית, חזרה לנקודה שבה ההסבר ניתן מתוך החיקוי המלא עם בורותו של בן השיח. רק כך אפשר להבין שחבר'ה אוהבים אוליבר שקים או לבד אדוארד פונסט הם הצליחו לקחת על עצמם את התפקיד הזה של מתקשרים של קהילה מדעית שקועים בדרך כלל במינוח שלה, בניתוח ובמחקר שלה.

לאובדן Punset יש הרבה מזה נוגה על המשך האזנה לאיש החכם עם מבטא רך והגייה קטלאנית שהצליח לשטות בכולנו עם ההסברים שלו על היבטים ביולוגיים, אסטרונומיים ואפילו פוליטיים במידת הצורך. אבל כמו שאומרים, תמיד תהיה לנו העבודה שלו. יצירה שבהיבט הסיפורי שלה יש הרבה יותר הפצה הומניסטית, בקומפנדיום מאוזן בין האינטלקטואלי לרגשי.

כי החוכמה הגדולה ביותר, שאינה ניתנת להשגה גם עבור Punset, שוכנת במה שרוצה כיום לקרוא לאינטליגנציה רגשית. איננו יכולים להיות שלמים מבלי לשלב את ההיגיון שלנו ברגשותינו, כשהם חיוביים או כאשר הוא מקבל גוון כהה יותר.

מתוך כוונה נרטיבית זו, אדוארד הקים כעת בית ספר מבתו קונטרס של אלזה, כבר כותב נחשב של ספרי אימון מעולים, עזרה עצמית או איך שתרצה לקרוא לזה.

וזה לא שסוג זה של ספרות הוא מקור המסירות שלי. אבל במקרה של הפאנסט תמיד אפשר לעשות חריגים, גם כשהם מספקים את הסובייקטיביות הזו לגבי החיפוש אחר אושר או חוסן, או שיפור הפוטנציאל שלנו...

במקרה של אדוארדו פונסט, יתר על כן, כוונתו לסלול כל שטח תמיד ראויה לשבח. קריאה שכמעט ילדותית לפעמים מסתיימת כמאירה במה שהיתה בדיוק הסגולה הגדולה ביותר של מתקשר זה: החל מ -0 כדי לנסות להסביר הכל על העניין המדובר.

3 הספרים המומלצים ביותר מאת אדוארדו פונסט

פנים מול פנים עם החיים, המוות והיקום

בהזדמנות מסוימת דיבר איתי חבר על תחושת הצפה כשבוחנים את אינסוף היקום. מבחינתו מדובר בהתמודדות עם מגבלות התבונה שלנו מול הרעיון של הרעיון האינסופי.

כל זה מבחין בשמי הכוכבים של ליל קיץ (תודה לאל שליוו אותנו בירות כדי שנוכל להתמודד עם מושגים מופשטים כאלה).

בספר זה Punset מנצלת את האינסוף הזה כדי לנסות להתקרב לאותה פתיחות נפשית שממנה ניתן לראות את המשמעות המלאה ביותר שלנו.

עתידנו בעולם תמיד היה מסומן על ידי תקופת המדע והידע המתקדם של סביבתנו, והבנתנו ככזו השלם בו אנו בקושי מופיעים כחלקיק בלתי נראה מכל נקודה אחרת של הקוסמוס.

אבל לפחות נשארנו עם אי שקט, הרצון לדעת שבהדרגה זה נתן לנו את ההזדמנות להשיג הישגים חדשים בזכות מוחות גדולים מכל רחבי העולם.

מרבים מההוגים הגדולים הללו, פאנסט ידעה להשיג את הטוב ביותר, לצמצם את המושגים שלהם למה שהיה מובן לכל חובב אסטרונומיה, ביולוגיה, פסיכולוגיה או הפיזיולוגיה העמוקה ביותר של המוח.

כרך מעניין שיש בו הנחיות כלליות מסוימות שממנו כל מחקר ששווה מלח שלו חוזר לתיאוריות המדעיות הגדולות ולהתקדמותן המתקדמת.

המסע לאהבה

מעבר להנחות הבלתי ניתנות לגישה שמסמנות בנפרד את הדחפים לאותה אהבה עוררו תחושות מעבר לקונספט, המדע יצא גם לספק את ההסבר המאיר ביותר שלו על הסודות המדעיים הקבורים מתחת לשכבות הרגשות השונות.

מה שאנחנו, הדרך שהובילה אותנו לכאן, סיפקה בסופו של דבר עקרונות חברתיים חדשים, ובעיקר מוסריים, לגבי אהבה כמוסכמה.

אך הניתוח האנתרופולוגי והביולוגי מתאר את התזות המיוחדות שלו אודות המניעים לאהבה בכללותה המוגבלים להמון משתנים אנדוגניים.

יש דיוק מדעי וודאות לגבי הסיבות לאהבה ובספר זה אנו מתקרבים למה שהטכנולוגיה יכולה לתאר על סמך השינויים שחלו בגופנו בכל הרמות.

המסע לאושר

אושר הוא סכום של צירופי מקרים נסיבתיים ורגשיים המצביעים על אותה מטרה. או שאושר הוא הרגע הזה שמתרחש באקראי. או אולי זה חוסן, או סטואיות, או נהנתנות.

הרבה נאמר ונלמד, כבר מהפילוסופיה, על האושר כיעד. אין דבר מאושר יותר מאשר להגיע למצב של שלום זה, אך האדם מטבעו אי שקט, שאיפה.

ומתמודד עם מעמד של אושר כביכול מושעה ברגע, יש את הרצון לשנות, הצורך בווריאציה.

הנקודה היא שכרגע, עם תוחלת חיים גבוהה מאוד, הזמן מתארך והשלבים של האדם משתנים עוד יותר אם אפשר, מההורמונלי לרגשי, עוברים דרך תנאים משתנים יותר ויותר.

המדע נקט גם בפעולה כדי למצוא את הנוסחה לאושר. ואולי זו תהיה תרופת פלא, או סתם פלצבו. העניין הוא שעצם כוונת התיעוד בהקשר זה היא אטרקטיבית ביותר.