מוקדם של הסופר הוולנסי אליס קלן היא באה לידי ביטוי באיזון מלא עם היצירתיות והיכולת שלה לקשר את אותו יקום של רגשות נעורים המאופיינים בעלילות החורגות מהורוד בלבד ומתפשטות ליקום בעל דמיון.
השוואות עם מחבר אחר בדור שלה כגון אליזבת בנבנט זה הופך להיות בלתי נמנע. אך כתמיד, הריב היצירתי הוא תמיד לטובת הקוראים שנהנים בסופו של דבר בעלילות מעוצבות והרפתקאות חיים על גבי שחור-לבן.
הנה כרך עסיסי לאוהבי אליס קלן האינטנסיבית ביותר:
במקרה של אליס קלן, "הרפתקאות חיוניות" אלו נבדלות בנקודה אקזיסטנציאליסטית יותר, אם אפשר, בתוך ז'אנר כמובן צעיר, אבל עם אותן יומרות טרנסצנדנטיות יותר שמתאימות מאוד לתחושות הגילאים המוקדמים, הפתוחים בערוץ לאהבה ולאופקים המפוזרים של חיי הבוגרים.
3 הרומנים המומלצים ביותר מאת אליס קלן
מפת הרצונות
מפת האוצר החשובה ביותר. מה אתה יכול למצוא באותו בלוג שכתוב כקביעת גורל... מה אם יתנו לך מפה כדי לגלות מי אתה? האם הייתם הולכים במסלול המסומן עד הסוף?
תאר לעצמך שאתה מיועד להציל את אחותך, אבל בסופו של דבר היא מתה והסיבה לקיום שלך נעלמת. זה מה שקורה לגרייס פיטרסון, הילדה שתמיד הרגישה בלתי נראית, זו שמעולם לא עזבה את נברסקה, זו שאוספת מילים ורואה את הימים חולפים מוגנים במונוטוניות.
עד שהמשחק של מפת התשוקות יגיע לידיה ובעקבות ההוראות, הדבר הראשון שעליה לעשות הוא למצוא מישהו בשם וויל טאקר, שעליו היא מעולם לא שמעה ועומד לצאת איתה למסע היישר אל הלב, מלא בפגיעות וחלומות נשכחים, געגועים וחיבה בלתי צפויה. אבל האם אפשר להתקדם כשהסודות מתחילים לשקול יותר מדי? מי זה מי בסיפור הזה?
תורת הארכיפלג
כל אחד באי שלו, כמהה לאיתקה שיכולה לשמח אותם. אולי אפשר להרחיב את האפוס המרוחק עד ההווה. יוליסס של כל התנאים בין ספינות טרופות שנצמדות לאי שכבר אנחנו מבלי שנהנה ממנו במידתו הראויה.
"תיאוריית הארכיפלג באה לומר שכולנו איים, אנחנו באים לעולם הזה לבד ואנחנו עוזבים בדיוק את אותו הדבר, אבל אנחנו צריכים שיהיו לנו איים אחרים סביבנו כדי להרגיש מאושרים באמצע הים הזה שמאחד כמוהו מפריד. תמיד חשבתי שזה יהיה אי קטן, אחד מאלה שיש בו שלושה עצי דקל, חוף, שני סלעים ועוד מעט; הרגשתי בלתי נראה במשך רוב חיי.
אבל אז הופעת, שללא ספק יהיה אי וולקני מלא במערות ופרחים. וזו הפעם הראשונה שאני תוהה אם שני איים יכולים לגעת זה בזה בעומק האוקיינוס, גם אם איש אינו מסוגל לראות זאת. אם זה קיים, אם בין האלמוגים והמשקעים ומה שלא יהיה שמעגן אותנו בלב ים יש נקודת איחוד, ללא ספק זה אתה ואני. ואם לא, אנחנו כל כך קרובים שאני משוכנע שנוכל לשחות אליך.
מרגש, אינטנסיבי, קורע לב, עדין, הרומן החדש מאת אליס קלן, מחברת הרומנים שכבר בלתי נשכחים כמו "אנחנו על הירח", "הילד המצייר קבוצות כוכבים" או "מפת התשוקות", הוא סיפור יפהפה שמנווט בטריטוריה של אהבה, הרגש הרצוי ביותר.
הילד שצייר קבוצות כוכבים
ולנטינה עצמה היא זו שמכניסה אותנו לחייה עם אותה קירבה שמעניקה האדם הראשון בנרטיב. ואם היבט זוכה לסיפור כלשהו עם התקשורת הישירה הזו ממך אליך, ההתרשמות יכולה להיות גדולה יותר, שהרגשות מועברים מהמוקד.
הסיכון הוא ליפול ליניארי מהפריזמה היחידה של דמותה של ולנטינה (ולריה כמעט יצאה כגיבורה הגדולה השנייה של הסופרת אליזבת בנבנט). אבל המחבר יודע כיצד להתגבר על משקל נגד פוטנציאלי זה מאז ההיכרות הכוללת לחזון ולריה וגילויה של הגיבורה הגדולה השנייה של הסיפור ... כי יש גבריאל, המצביע על אותה אידיאליזציה הכרחית לאהבה כדי לדעת שהיא באמת קיימת עם עוצמתה המקסימלית, עם הטלטול המסוגל לתקן מחדש את יסודות קיומה כולו של ולריה כדי להוציא את הטוב ביותר מעצמה, לשים בצד את הפחדים ולהתחיל בהחלטות ללא דעות קדומות. הכל בזכות האהבה המתהפכת הזו.
ספרים מומלצים נוספים של אליס קלן...
שבו הכל זורח
אותם רגעים מבריקים שבהם הכל מרוכז והכל נשכח. הנצח הוא זה והשאר הוא השביל החלש שבקושי עובר בקוסמוס הקיום שלנו. בידיעה שאנחנו יודעים, אבל אין ברירה אלא להניח שהשלנו הוא לנסוע כמו שבילים, ולהשאיר מאחור את הפיצוץ הראשוני שהצדיק הכל באותה תקופה.
ניקי אולדריץ' וריבר ג'קסון היו בלתי נפרדים מאז שהגיעו לעולם תוך ארבעים ושבע דקות אחד מהשני. היא עשתה את זה מכוסה באבק פיקסי. אותו כאילו הוא מטאור בוער. עיירת החוף הקטנה שבה גדלו הפכה לתפאורה לטיולי האופניים שלהם, אחר הצהריים בבית העץ, ואהבות ראשונות, סודות וספקות.
עם זאת, ככל שחולפות השנים, ריבר חולמת לברוח מאותה פינה אבודה שבה הכל סובב סביב דיג לובסטר מסורתי וניקי משתוקקת למצוא את מקומה בעולם. אבל מה קורה כששום דבר לא הולך כמתוכנן? האם אפשר לבחור בשני מסלולים שונים ולמרות הכל למצוא את עצמך בסוף המסע?
כדי להשיג זאת, ריבר וניקי יצטרכו לצלול אל מעמקי הלב, להציל חלקים ממה שהם היו ולהבין מה הם שברו. ואולי בדרך זו, תוך איחוד והתאמה של כל שבר, הם יוכלו לגלות מי הם עכשיו ולזכור את הברק של דברים בלתי מוחשיים.
כל מה שמעולם לא היינו
אהבה כפלסבו והמשך סובלימציה לעמידות. אהבה אל מול השלבים הגרועים ביותר המתרחשים לאחר הטראומה, הדבר המשבש בחיים שמצליח לקרוע אותך ממקומך בטלטול השבריריות והכאב.
נראה כי לאה מנצלת את כל הסיפור הזה ממצבה המנוכר בעקבות אובדן השוגג של הוריה. עד שיופיע במקום אקסל שאוסף אותה בבית בחלקו מתוך ידידות עם אחיו בחלקו מתוך סולידריות ובחלק מרוחק אחר כי אולי הגורל הגדיר את זה כך. כי כן, הדבר זורם ביניהם כמו אותו נוער שמסוגל להתגבר על הכל ולעורר אותם לקראת סודות המוחזקים ביניהם מכימיה שמתעוררת ושמובילה אותם לקראת גילוי הצורך ההדדי, התשוקה כזכות לחיים למרות הכל.
כל מה שאנחנו ביחד
יש להכיר בכך שאושר, כמו רגעים בלתי נשכחים ואהבות גדולות, כרוך בכך שאינני יודע איזו אידיאליזציה, ניצוץ המסוגל להישאר בחיים בזיכרון כל עוד הם לא מרשים לעצמם להישרף מהרצון המעורפל להנציח. היופי של הארעי.
וכמובן, אקסל ולאה נותנים לנו את החזון הזה של המפגש ברגע הנכון, באמצע אסון שממנו בסופו של דבר טסים שניהם כמו ציפורי עוף החול. רק המפגש המחודש ביניהם היה בלתי נמנע. ולמעשה אי אפשר לשלול את החלקים השניים כהזדמנויות גדולות. השאלה היא מינון כדי לשמור על אידיאל האהבה. שלוש שנים מאוחר יותר, די והותר זמן להתחבר מחדש לאותו אדם ולנסיבותיו החדשות.
היו זהים אך לא עוד זהים או שתפו אותו הזמן. העניין באקסל ולאה הוא אותו אתגר לגורל, הטעם של החולף, ההתנגדות ליומיום, ההחלמה של הזמן אחר כך ועד עומק הרגשות הפיזיים, של אהבה אמיתית ומוחשית. רק ברמה המעשית, המפגש המחודש בין אקסל וליה לא יכול להיות המתאים ביותר. כי השנים לא חולפות לשווא במישור המציאות הכרחית של הנסיבות.
