ספרים, כוכבים ודמעות של סן לורנצו

לפני עשורים רבים ואינספור קיצים הילד שהייתי נלהב מהכוכבים. הוא בילה את הקיץ ב-Añón de Moncayo, מקום בו ניתן היה לצפות בכיפה השמימית במלוא הפאר שלה. לילות אוגוסט שבהם הסבירו לנו הזקנים את המשמעות והמשמעות של כל אחת מאותן נקודות אור שקישטו את הלילה. נכון לעכשיו, למרבה המזל יש עדיין דרך ליהנות משמיים כמו אלה בזכות יוזמות כגון elnocturnario.com, שבו הגישה לכוכבים לא יכולה להיות יותר אמיתית, יקרה ומפורטת.

שנים מאוחר יותר, כשכתיבת סיפורים ורומנים תפסו חלק גדול מזמני הפנוי, כתבתי סיפור על הדמעות של סן לורנצו (כינוי נוצרי לפרסאידים). העניין היה על קוסם שנסע להואסה של המאה התשע-עשרה בחגיגות של הפטרון שלו, סן לורנצו עצמו. עד לאותו שלב הוא המציא את אחד הטריקים המרתקים בעולם, שיכול היה להיות מיוצג רק בליל ה-15 באוגוסט בעבודתם ובחן של הפרסאידים המשובבים. מתישהו אולי אני אעלה את זה לכאן.

זאת מבלי לשכוח את ה"ביולוגיה" המאוחרת שלי של "El sueño del santo" ליד "Esas estrellas que llueven» שבו לכוכב יש משקל בסיסי לפענח את תעלומת העלילה.

אין ספק שהאסטרונומיה נותנת הרבה משחק בסיפורת, אבל האסטרונומיה תמיד עולה על כל פנטזיה. כי כמדע הוא ניזון ממיתוסים גדולים שהוקמו מהאדם הראשון שהרים את ראשו בפה פעור רק להניח ולתת לעצמו להיסחף בדמיון. שחר המדע הזה מרכיב פסיפס מרתק מפולפל בדימויים אכזריים משלו.

נכון לעכשיו אנחנו יכולים ליהנות ממספר רב של ספרים שמנחים אותנו להכיר בפירוט את הכיפה השמימית המשתנה, בהתאם לעונה ולמיקומנו על הפלנטה. זה רק עניין של שימוש במנוע החיפוש האינטרנטי כדי למצוא את הדוגמה ההיא שמסבירה הכל, החל מחזון פרימיטיבי שיכול להחזיר אותנו לקפלר, הלאה לתלמי או לכל אחת מהתרבויות העתיקות שהציעו את חזון היקום שלהן.

אם נתחיל ממינימום ונרצה להתעמק באותו חלק של הקוסמוס שאליו בני האדם מסוגלים למצוא כרגע תמיכה והסבר, מחברים כגון אדוארדו בטאנר הם עסוקים בהפצת האסטרופיזיקה כדי להפוך את החלל האפל הטעון בהבזקים קסומים פחות לקרח.
אם ברצוננו ליהנות מההיבט המיתולוגי העוקב אחר ואף מצייר דמויות אשר תופסות קבוצות כוכבים או קבוצות של כוכבים, נוכל ליהנות ממספר רב של ספרים המתעמקים במיתולוגיה זו של הרקיע.

אם שלנו הוא קיבעון מסוים עם גרמי שמיים כמו הירח, לא מעט ספרים מציגים לנו את שני הפנים של הלוויין שלנו. כי אנחנו כבר יודעים שכחלק מהאיזון של הפלנטה שלנו, גם לירח יש הרבה מה לומר.

וכך בסופו של דבר מקבלים טלסקופ לערוך את המסע שהאדם עושה במשך מאות שנים עם אותו חזון כמו ילד בחיפוש, אולי, אחר התשובות המאירות ביותר. למרות שברור שמתועד היטב אחד נראה יותר כמו הציקרון של החלל החיצון מאשר יוליסס שאבד בין אוקיינוסים לא ידועים. להעז לדעת זה תמיד שווה את זה.



פוסט דרג

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.