שמיים כחולים, מאת דריה ביגנרדי

עבר זמן מה מאז שברון הלב עזב את הרומנטיקה כדי לקבוע תור לפסיכיאטר, כמו הבן של כל שכן. הקריינות של שברון הלב הגולמי הזה מקבל מימד נוסף בידיה של דריה ביגנרדי. כי מדובר בהתפשטות הסבל שהם עוזבים בבדידות קרה מול יקום שמתנשא לפתע על האדם שננטש לגורלו.

היא שהרגישה מתועלת בסוג כזה של שותפות גורל. מי שאולי הרגיש את הכובד המניח שקלילותו של קיום תבער יחד עם אותה נשמה. הפרשה הסתיימה רע, מזרזת עבורה ובלתי נסלחת עבורו. אבל הדבר הגרוע ביותר הוא שהחיים ממשיכים, משתנים מהחמישי לראשון, מאטים הכל תחת התחושה שאולי לעולם לא ימות וצריך לשוטט בקיום במשך אלפי שנים של כאב.

עם אותו רמז לחוסן, סובלימציה או לשון הרע שרוצים להשתמש היום כדי להשאיר חבולים וליקוק פצעים אחרי מערכת יחסים כושלת, העלילה הזו מצליחה לשכנע אותנו שהכל קורה, המסמר הזה ששולף עוד מסמר, אם כי אולי כבר לא דרך אהבות חדשות ללב שבור ושרוף...

מאז שבעלה, דאג, עזב אותה בפתאומיות וללא הסבר, גאלה מבלה את ימיה על הספה, בוהה במגנוליה במרפסת, מפנטזת על כל מיני רעיונות על מה היא רוצה לעשות בחייה ומרגישה אשמה על מה. היא עשתה. קרה.

במהלך טיול הסולו הראשון שלו, למינכן, הוא מגלה בטעות את מוזיאון הבית בו מוצגת עבודתו של הצייר גבריאל מינטר. ציוריו "כל כך מלאי צבע וכל כך נטולי שמחה" מהפנטים אותה. מאותו רגע, קולה של גבריאל נכנס לחייה של גאלה: הוא מייסר ולעג לה כשהיא מספרת את סיפור אהבתה הארוך עם קנדינסקי, בדומה לזה של גאלה עם דאג.

רומן שאי אפשר לעמוד בפניו, לעיתים אירוני ותמיד נלהב, המשלב קלילות ועומק, חן ורוך, תוך חקירת מערכת היחסים שלנו עם כאב, שהוא, עמוק בפנים, מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

עכשיו אתה יכול לקנות את "שמיים כחולים", מאת דריה ביגנרדי, כאן:

פוסט דרג

השאירו תגובה

אתר זה משתמש Akismet כדי להפחית דואר זבל. למד כיצד מעובדים נתוני ההערה שלך.